הקרב על מסוף האוטובוסים בחזון איש 2011-2019

מאת עמי בורג, תושב ויו“ר משותף של ועד בית יוחנן בדר 6. הכותב הינו תושב מרום נווה, יועץ, מלווה ומתכנן טיולים באפריקה

את המגורים בשכונה התחלנו בפברואר 2011 בדירה ברחוב יוחנן באדר 10 הפונה לכיוון רחוב חזון איש ובני ברק. כמה חודשים לאחר מכן חלה הרפורמה בתחבורה הציבורית ולשני הקוים שעברו ברחוב התווספו עוד כמה, והסיוט החל. הרחוב הפך לתחנה מרכזית לא רשמית, בה עומדים אוטובוסים רבים של כמה חברות, גם כאלו שכלל אין להם תחנה שם. החל מלפני 6 בבוקר ועד אחרי 1 בלילה, היה רעש תמידי של מנועים פועלים, צפצופי רוורס, צפצופי נהגים לאוטובוסים שחוסמים את הכביש, שמשני נתיבים הפך לנתיב אחד, שגם הוא נחסם על ידי קוי דן שכן אמורים לעצור בתחנה שלהם לנוסעים, אך לא יכלו כיוון שאוטובוסי החברות האחרות חסמו את התחנה. מעבר לסיכון חיי נהגים והולכי רגל על בסיס יומיומי, מדובר גם במטרד רעש וזיהום אויר. זה הרגיש כאילו התחנה המרכזית בסלון הדירה. האוטובוסים היו חונים עם מנוע דולק מעבר למורשה בחוק, מבצעים פרסות מסוכנות בצומת עם יוחנן באדר או רימלט, גם לאחר התקנת שלטי פרסה אסורה בעקבות לחץ התושבים, ונכנסים לנסיעה ברחוב יוחנן באדר המלא בגני ילדים בניגוד לתמרור האוסר זאת.

התחלתי במאבק עיקש, כמעט לבד לגמרי, מול כל הרשויות. פניתי לחברות האוטובוסים – דן, אגד, סופרבוס ועוד. פניתי למשרד התחבורה, המשרד לאיכות הסביבה, משטרת ישראל, ועיריית רמת גן. פניתי לישראל זינגר שהתמודד אותה עת על ראשות העיר, ולחבר המועצה אלי מוסרי. היחידים מכל אלו שניסו לעזור באמת היו אלי מוסרי ושוטר מטעם השיטור העירוני של בני ברק. אלי פנה במכתבים לבכירים בעיריה אך לא קרה דבר. התעלמות מוחלטת. זינגר הבטיח שיסייע, גם במהלך חוג בית בו נפגשנו וכן לאחריו, במיוחד לאחר שייבחר, אך לא שמעתי ממנו לאחר שנבחר, למרות שניסיתי לפנות אליו. השוטר שהחל לתת דוחות לאוטובוסים שם חדל לעשות זאת לאחר זמן לא ארוך, לאחר שזומן לעיריית בני ברק וסיפר לי שאוים שלא ימשיך לעשות כן ושהם יצבעו את כל המדרכה בכחול לבן. חברת דן טענה שלא לציטוט שהדוחות לא מטרידים אותה כי לאחר מכן הם פשוט דואגים לבטל אותם. משרד התחבורה הגדיל לעשות וענה במכתב רשמי שהעניין לא בתחום אחריותו! כולם התנערו. למי אכפת, כשבסך הכל כמה בניינים בודדים סובלים, בשולי העיר, ממטרד שנגרם מהעיר הסמוכה. וגם כל עוד לא קרה אסון, בכלל נוח להתעלם. עם הזמן, עיריית בני ברק הלכה והוסיפה עוד תחנות וקווים בכביש, בלי שום פרופורציה למיקום, ליכולת ההכלה של הכביש, לסטטוס שלו כדרך דו נתיבית וממש לא תחנה מרכזית. השיא היה כשפנינו, תושבת השכונה ואני, לעירית בני ברק והגענו לפגישה עם מ"מ ראש העיר וסגנו האראי על התכנון, מ"מ שלאחר מכן כבר הפך לראש העיר בעצמו. הסברנו את המצב, את הסכנות, הראינו שלל תמונות ווידאו, גם של רכב הסעות של ילדים העוצר באמצע הכביש ומוריד ילדים קטנים כי אין לו מקום לעצור בצורה מסודרת ליד המדרכה בגלל האוטובוסים החוסמים. שלא לדבר על נוסעי קו 60, שצריכים לרדת לאמצע הכביש כדי לראות אם האוטובוס מגיע. המענה היה לא פחות ממדהים (ושערורייתי): "סכנת נפשות לא מטריד אותי" אמר אחד מהם. ועוד הוסיף, שאם נמשיך, הוא יצבע את כל המדרכה באדום צהוב. הבנו שאין עם מי לדבר. לאחר שנים של ניסיונות כושלים להתמודד עם התופעה, נשברתי, ועברתי דירה לבניין אחר ביוחנן באדר, לדירה הפונה לפארק. עולם אחר. עולם שבו התחנה המרכזית מטרידה את כל תושבי הסביבה רק כאשר מתקיים ל"ג בעומר או במהלך 3 השבועות של חופשת הקיץ של החרדים, אז עשרות אוטובוסים מציפים את הסביבה וגורמים לעומסים קשים. בשאר הזמן, ממשיכים לסבול חלק מתושבי 4-5 בניינים סמוכים על בסיס קבוע, והאסון מחכה להתרחש.

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן