והם חיו בעושר ובאושר עד היום הזה

מאת גיא אבוטבול

בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה דרסטית בשיעורי הגירושין. עלייה זו גרמה לערעור על התפיסה המסורתית שראתה את המשפחה כמבנה טבעי ובלתי ניתן לפירוק. חוקרים רבים שאלו כיצד זה ייתכן שתופעה שלא הייתה שכיחה בכלל עד אמצע המאה העשרים הפכה להיות נחלת הכלל. לפני שנפרט את הגורמים השונים שעליהם מצביעים המחקרים האלו כ"אשמים" בפירוק התא המשפחתי נביא מעט נתונים אשר מתארים את ממדיה של התופעה.  

בדו"ח המחקר האחרון של האו"ם (2018) הובאה רשימת המדינות אשר מובילה את טבלת הגירושין. את המקום הראשון ברשימה מאיישת שבדיה עם שיעור גירושין של 55%, אחריה נמצאות בלארוס עם 53%, פינלנד עם 51% ולוקסמבורג עם 47%. ישראל ממוקמת במקום ה-36 והמכובד מתוך 46 המדינות עם שיעור גירושין נמוך יחסית של 14.8%. למרות מיקומה הנמוך ברשימה קיימת בישראל עלייה משמעותית בשיעורי הגירושין. בשנתיים האחרונות עלה מספר המתגרשים בכל הארץ בכמעט 5%. בפילוח לפי יישובים נמצא כי מספר המתגרשים בגדרה טיפס ב- 86%, בנס ציונה וגבעת זאב ב- 54%, בראש העין ב- 43%, מעלה אדומים ב- 34% ואפילו אלעד עם עליה של 30%. 

לאחרונה הצביעו סוציולוגים על 3 עיקריים שהביאו לעלייה הגדולה בשיעור הגירושין. הגורם הראשון נוגע לעצמאות הכלכלית של נשים. עד שנות השבעים של המאה העשרים, נשים הוגבלו בעיקר לתחום הביתי של טיפול בילדים ובתחזוקת הבית. כאשר נשים נשארות בתחום הביתי ואינן מתפרנסות בכוחות עצמן, משמעות הדבר היא כי הן תלויות לחלוטין בגבר מבחינה כלכלית ולכן כאשר הן אינן מרוצות ממערכת הנישואין הן לא יכולות להתגרש. היציאה של נשים לשוק העבודה בשנות השבעים שינתה את מצב זה באופן משמעותי משום שנשים הפכו להיות לעצמאיות כלכלית. כעת כשנשים אינן מרוצות מחיי הנישואין שלהן הן יודעות כי הן יכולות לשנות את המצב ולהתגרש משום שהן עומדות ברשות עצמן ויכולות להקים משק בית עצמאי. עובדה זו גורמת לנשים רבות אם כן לקום ולהיפרד מבעליהן, דבר אשר למעשה לא היה אפשרי לפני יציאתן לשוק העבודה.

הגורם השני קשור לסטיגמה החברתית כלפי גירושין. עד לפני כמה עשורים הטילה החברה כתם חברתי על מי שהתגרש.  כלומר, היא תפסה את האדם שהתגרש כבעל תכונות שליליות. סטיגמה זו הייתה מרתיעה משום שהיו לה לעיתים השלכות מרחיקות לכת כגון חוסר היכולת של אותו אדם להינשא שנית או אפילו לחוסר יכולתם של בני משפחתו להינשא לבני זוג טובים. אולם ההשפעה של אידיאולוגיות ליברליות שהתפשטו בעשורים האחרונים הביאו לכך שהכתם על הגירושין פחת באופן משמעותי. כיום לא מציגה החברה את אותם מתגרשים כבעלי תכונות שליליות והדבר לא משפיע על סיכוייהם להתחתן שוב. עובדה זו גורמת לכך שאנשים אינם חוששים להתגרש משום שהם יודעים שהדבר לא יפגע בהמשך חייהם ובסיכוייהם להקים משפחה מחדש.  

הגורם השלישי קשור לשינויים שחלו בתפיסה של הנישואין ושל הזוגיות. במהלך רוב ההיסטוריה האנושית נישואין נתפסו כחוזה כלכלי אשר בו הגבר והאישה מתחברים על מנת להקים תא שיוכל להעמיד צאצאים ולדאוג להישרדותם. במסגרת התפיסה הזו בני הזוג בתא המשפחתי לא ציפו שתהיה אהבה, רומנטיקה, אינטימיות וחברות עם בני זוגם, אלא ציפו לחלוקת עבודה יעילה וטובה שתאפשר לקיים את התא המשפחתי בצורה הטובה ביותר. אהבה למשל נתפסה עד המאה ה-19 באירופה כשיגעון משום שהיא הייתה יכולה לסכן שידוכים בין משפחות חזקות. אולם במאה ה-19 חל שינוי משמעותי ששינה לחלוטין את התפיסה של הנישואין ושל הזוגיות. במאה הזו עלה הזרם הרומנטי שכלל תפיסה שאהבה ורומנטיות בין בני זוג היא מרכיב חשוב עבור התא המשפחתי. זרם זה הביא לכך שכיום אנשים מצפים שבני זוגם לא רק יקיימו איתם תא כלכלי מצליח אלא גם יאהבו אותם לאורך כל חיי הנישואין, שיגלו כלפיהם ביטויים רומנטיים של חיזור, ושיהיו חברי הנפש שלהם שאיתם יחלקו את החוויות המשמעותיות שעוברות עליהם במהלך החיים. מאחר וקשה למצוא אדם אחד שימלא באופן מושלם ולאורך זמן ממושך את כל התפקידים האלו—כי הרי קשה להמשיך ולהביע גילויי אהבה לוהטים, או לחזר באופן רומנטי אחרי בני זוגנו, או אפילו להקשיב למה שעובר עליהם בחיי היום יום במשך שנים רבות—חשים אנשים לעיתים קרובות כי מסגרת הנישואין שלהם איננה מקיימת את כל מה שהובטח להם לפי התפיסה הרומנטית ולכן הם מפרקים את המסגרת הישנה ומחפשים להם בן זוג אחר שימלא אחר כל אותם תפקידים בצורה מוצלחת יותר. גירושין לפי תפיסה זו היא תופעה חברתית שלא בהכרח מביעה אכזבה ממוסד הנישואין בכללותו, אלא מרצון להגיע לאותה נוסחה מושלמת של נישואין. מי שמתגרש למעשה מחפש שוב את אותה נוסחה מושלמת של אהבה ונישואין.

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן