ותרעש הארץ, והסטודנטים ישתקו…

מאת ליאת לוי גרינפלד

הפגנות, מחאות, מייצגים, פרובוקציות- כולם ברחובות, צועקים ומוחים עד שלעיתים קשה לעקוב באיזה נושא מדובר בכל כיכר.

משבר הקורונה הביא חלק מהמגזרים לקצה – הקיץ הישראלי, החופש, שעל חלקם נכפה, העוולות הלא נגמרות המצב הכלכלי הקשה –כל אלה לא הותירו את האנשים אדישים הם יצאו למחות.

לכל מחאה איפיונים משלה, והקבוצות המוחות זוכות לתמיכה רחבה מהציבור המגיע לעמוד לצידם ולהשתתף בזעקתן.

בכל המחאות, נעדר באופן בולט ולא ברור מגזר אחד גדול במדינה – הסטודנטים.

בהיסטוריה של האנושות, מחאות גדולות יצאו מהקמפוסים ושינו סדרי עולם – ב 1968 מחאת הסטודנטים בצרפת הבריחה את דה גול לגרמניה ולאחר מכן התפרק השלטון, במלחמת וויטנאם, יצאו לרחובות 4 מיליון סטודנטים ברחבי ארה"ב, 450 מוסדות אקדמיים נסגרו והדיוויזיה שהשתתפה בפלישה לנורמנדי, הוזעקה להגן על בית הנשיא, ב 1989 אלפי סטודנטים יצאו לכיכר בבייג'ינג למחות על קיומה של הדמוקרטיה, שם זה הסתיים באלפי סטודנטים הרוגים מירי החיילים.

ובישראל? שקט ודממה.

מה מאפיין את מגזר הסטודנטים בישראל שעשוי לקדם מהפכות?

1. קבוצה מגובשת, המאורגנת ע"י מוסדות – לציבור הסטודנטים יש רשויות מארגנות, קל מאד לגייס אותם לפעולה, בניגוד לקהל אקלקטי המגיע להפגין.

2. כמות וגיל – בישראל לומדים למעלה מ 300,000 סטודנטים בשנה וטווח הגיל הממוצע – 20-30 – 2 פקטורים משמעותיים במחאות.

3. הצעיר הישראלי מחזיק לרוב בעמדות מסויימות, מגיע לקמפוסים בשל ואף לא חושש להביען – אולי זה השירות הצבאי או המנטליות הישראלית בה ניתן לראות את בגרותם של הצעירים בישראל, ביחס למדינות אחרות.

שתיקתם של ציבור הסטודנטים בגל המחאות הנוכחי בארץ מטרידה מאד בעיני, ומעלה שאלות ביחס למידת המעורבות של הצעיר הישראלי במהלכים שלא יתרמו בהכרח לתועלתו האישית.

אין לי ספק שסטודנטים משתתפים בחלק מההפגנות, אך היעדר התארגנות מגזרית שעשוייה להוציא עשרות אלפים לרחובות – מעוררת תהייה ואף מידה מסויימת של אכזבה.

באתר התאחדות הסטודנטים הארצית כתוב – "אנחנו לוקחים את המציאות לידיים שלנו, ומשנים אותה כל יום לטובה, בשביל מי שעתיד לשנות את פניה" – זעקות העצמאים, אנשי התרבות, עובדים סוציאליים, נכים – תתעוררו חברים, זו המציאות כיום ואני לא רואה אתכם זזים לכיוון של שינוי לטובה, או שינוי כלשהו. ססמאות נבובות ותפאורה זולה.

בעשור האחרון מחו הסטודנטים מספר פעמים באופן מינורי, על גובה שכר הלימוד. אני לא חלילה מזלזלת בכך, אך אני ממתינה לראות מתי יצא המגזר הזה מאדישותו ויצטרף למחאה חברתית אחרת, שלא בהכרח נוגעת בו, שמנסה לתקן עוולות או להביא את החברה הישראלית להיות טובה יותר.

אני מאמינה שלכל אדם יש תפקיד בעולם הזה – את הסטודנטים כבר הייתי מזמינה לשימוע, עד כה, הם כושלים בתפקידם.

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן