חנוכה – הפצת האור

חנוכה – הפצת האור, לא רק האבוקה מאת ליאת גרינפלד לוי בשנה האחרונה, בצל משבר הקורונה, נאלצנו לחגוג את החגים בצורה שונה מהרגיל – פחות התכנסויות וארועים משפחתיים, הארוחות הגדולות הצטמצמו והפולקולור סביב החג כמעט ולא הורגש.

והנה חנוכה בפתח – חג, שבימי שגרה, שופע אירועים וחגיגות, הדלקת נרות משותפת, חג של משפחתיות בוויליום גבוה, אלא שכפי הנראה ניאלץ, שוב, להנמיך ציפיות, כיון שהנגיף עלול לכבות את אורינו.

אז במקום להתרכז בסופגניות, בפקקים לפסטיגל ובהדלקת הנרות עם כל המשפחה, החלטתי לקרוא קצת על החג, במחוזות שעד כה לא נהגתי לבקר, ובין שלל הסיפורים המרתקים (ויש המון!) מצאתי טקטס יפה שכתב הרב קוק:

צריך שכל איש יידע ויבין שנר דולק בתוכו

ואין נרו שלו כנר חברו

ואין איש שאין בו נר

וצריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות

לעמול ולגלות את אור הנר ברבים

ולאבוקה גדולה להדליקו

ולהאיר, להאיר, להאיר, להאיר את העולם כולו

ולהאיר, להאיר, להאיר, להאיר את העולם כולו

נראה שעל רקע המתחים והמחלוקות המתעצמים בתקופה האחרונה, שירו של הרב קוק הופך לרלוונטי מאד. 

החברה הישראלית מורכבת ממגוון תרבויות, כל אחת והאגנדות שלה, תפיסות עולם משלה  – הקושי שלנו לראות את האחר, לנהל איתו ויכוח לגיטימי מבלי להתלהם, הפוליטיקאים והתקשורת שתורמים מצידם, כל אלה יוצרים חברה מפולגת החיה במתח חברתי הרסני

לכל אדם יש אור ואין אורו דומה לאחר, אך הפצת האור הפרטי – אין בה די.

האור שלו ישמח ויקדם אותו, יסלול לו דרך ויאיר אותה, אך אם לא נצליח לראות את אורם של האחרים, דווקא אלה עם האור השונה משלנו, אם לא נפעל לאבוקה אחת גדולה, נדרדר את עצמינו לשפל חברתי עמוק.

משבר הקורונה תפס אותנו במערומינו – הוא לא גרם לקיטוב החברתי בו אנחנו שרויים, הוא רק העצים את הויכוח חשף את חולשותינו, ואנחנו, כחברה בעלת הפרעות קשב וריכוז, נסחפנו ונגררנו.

"וצריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות, לעמול ולגלות את אור הנר ברבים ולאבוקה גדולה להדליקו"- זה לא יקרה לבד, זה לא ינחת עלינו מגורם חיצוני – זה התפקיד שלנו, של כל אחד ואחת לעבוד על כך, להתאמץ ולפעול לקירוב לבבות, לשיח מכובד גם בקונפליקטים הכי גדולים, להוקיע ולגנות את מי שמזהם את החברה ולחתור לחיים ערכיים ומוסרים.

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן