יש מה לראות – המלצות צפייה דצמבר 2020

מאז הטור הקודם של המלצות הצפייה במסגרת פסטיבל-קורונה הבלתי נגמר, אנו חוזים שוב בעלייה בתחלואה, במוטציה של הנגיף, ובתחילת החיסונים. דאגה ובצידה תקווה, שעדיין אין בכוחה להסיר את החשש מסגר שלישי. אז כיוון שעדיין יש לנו זמן בית רב מהרגיל, קבלו עוד 3 המלצות צפייה:

. בקטגוריית "קיטש זו לא מילה גסה", קבלו לרגל חגי סוף השנה האזרחית את הסדרה המקסימה באמזון פריים, "אהבה מודרנית" (Modern Love).  

שמונה פרקים בני חצי שעה, כל אחד מספר סיפור שונה עם שחקנים שונים, כולם מתרחשים בניו יורק. מאוד אמריקאי, אבל יותר לחיוב מאשר לשלילה, אז ניטרלתי את הביקורתיות, התמסרתי, ורוב הזמן נהנתי ואף התרגשתי.  הסדרה היא אחת המצליחות של אמזון, ועונה 2 כבר בעשייה. 

זו סדרה שמבוססת על טור ופודקאסט בניו יורק טיימס באותו שם, בו אנשים, חלקם מוכרים, מספרים אפיזודות אמיתיות מחיי האהבה, היחסים והזוגיות שלהם, גם אם לגבי מקצתם קצת קשה להאמין שזו אכן אמת. חלק אכן קצת שונו, אבל חלק נותרו די נאמנים למציאות. מומלץ לגגל "אהבה מודרנית + Esquire magazine", ואחרי כל פרק לקרוא את הכתבה במגזין שסוקרת את הסיפור האמיתי שהפרק מבוסס עליו, מסבירה מה אמיתי ומה שינו, ומה קורה עם הגיבורים כיום. זה יתן ערך מוסף לצפייה. הופתעתי למשל לגלות שהפרק הרביעי מבוסס על הקומיקאי דניס לירי, או שלמשל הפרק השלישי, בכיכובה של אן התאווי, שלרגעים נדמה כאילו הוא פנטזיית מיוזיקל, דווקא מאוד נאמן למציאות. 

אולי החוזקה הכי גדולה של הסדרה היא הליהוק. לא קל ללהק הרבה שחקנים מוכרים, הרבה פעמים הפקות All Star כאלה הן מתכון לכישלון, ואוסף השמות המפוצצים נועד לכפר על רדידות תסריטאית או להיות חלטורה לעשיית כסף. לא במקרה הזה. השחקנים מקסימים, ועושים עבודה טובה: ג'יין אלכסנדר הותיקה, אנדי גרסיה, קתרין קינר, דב פאטל, אן התאוויי, ג'ון סלאטרי (רוג'ר הנפלא מ"מד מן"), טינה פיי, ג'וליה גארנר (רות' הנהדרת מ"אוזרק") ועוד. 

ובסופו של דבר, והעיקר, הם הסיפורים עצמם. אל תצפו לרומנים רומנטיים סוחפים או קורעי לב, לקומדיות רומנטיות עם הפי אנד, לסיפורים שלמים ובהכרח עמוקים, לסופים או מוטיבציות ברורים. אלה סצינות מהחיים של מישהו, וכמו בחיים, לא תמיד הכל ברור, טוב, עם תכלית, הצדקה, היגיון או עומק, וזה מה שקסם לי. הפרק עם הגיבורה שסובלת מהפרעה נפשית מאוד ריגש; הפרק על אהבות מפוספסות נגע ללב; הפרק על זוג במשבר עורר הזדהות לרגעים; הפרק על דייט שמסתיים בבית חולים הזכיר לי אפיזודה מעברי; הפרק על זוג ההומואים שרוצים ילד היה מצחיק ומקסים, למרות שהוא סטה מהסיפור האמיתי וחבל, כי הסיפור האמיתי חזק יותר (ומשעשע פחות); הפרק האחרון על אהבה בגיל השלישי גם היה נוגע ללב (ויש הפתעה בסיומו). בכל סיפור אפשר היה למצוא את הקשר האנושי שאנו מחפשים, חווים, רוצים, שונאים. 

דווקא לפרק הראשון פחות התחברתי, ולא הייתי בוחר בו לפתוח את הסדרה, כי הוא עלול להרתיע צופים מלהמשיך. אם תרגישו כמוני, תנו לזה עוד צ'אנס, בסוף הפרק השלישי אולי כבר תזילו דמעות כמוני.

ציון: 9.

2. בקטגורית "אולי דווקא טוב שלא ילכו לבית הספר", קבלו את "חינוך מיני" (Sex Education, נטפליקס).

מדובר במטפלת מינית חד הורית ובנה התיכוניסט. התפוח לא נפל רחוק מהעץ, ולמרות שהסנדלר הולך יחף והבן יצא חנון ועדיין בתול, והיא לא ממש מסתדרת איתו, הוא משחזר בהצלחה בבית הספר את מה שהוא רואה בבית. יחד עם שותפה אקצנטרית וחבר טוב וגיי, השלישייה הלא פופולרית הופכת את בית הספר לקליניקה מצליחה לייעוץ מיני, וגם עושה מזה כסף.

אז למה אולי דווקא טוב שלא ילכו לבית הספר? כי בני נוער מלאי הורמונים וחסרי ניסיון ובושה הם קהל יעד מצוין לקליניקה, ואתם כנראה תיכנסו לחרדות כשתראו עד כמה הם אובססיבים בעניין בין כותלי המוסד החינוכי…  

מין הוא בו זמנית גם העיקר וגם לא בסדרה הזו, שהיא בסופו של דבר קומדיה רומנטית נוסטלגית, על חיי מתבגרים, הורים וילדים, פרק ב'. המין הוא רק טוויסט מקורי לנוסחה המוכרת. ואם כבר הזכרנו נוסטלגיה ואת הוופל השנוי במחלוקת – לנצח בטעם של לא טרי ופג תוקף – אז יש לנו פה גם מחווה מקסימה ומקורית לשנות ה-80.

הסדרה אמנם מתרחשת בימינו, אבל לולא הפלאפונים, אפשר היה להישבע שהיא קורית בשנות ה-80. העיצוב, הצבעוניות, המכוניות, הבגדים, השירים, החוגים, המסיבות – הכל לקוח ומאופיין מהתקופה. ובעוד שהסדרה בריטית, היא מרגישה אמריקאית לכל דבר, וזה גם חלק מהעניין. ההצדקה לבלבול הזה, לפי יוצרת הסדרה, היא אהבה (שגם אני חולק) ומחווה לסרטי וסדרות אותו עשור. ואם אתה לא יכול להיות מקורי או לחדש בז'אנר, אז תמצא גימיק שיעזור לך, ולעשות סדרה ברוח שנות ה-80 עם עזרה מהטכנולוגיה והנורמות החברתיות והמוסריות של שנות ה-2000, יצא שילוב מנצח. זה מאפשר לסדרה להציג נטיות מיניות, דמויות מכל הגזעים והמינים ושיחות על סקס, באופן טריוויאלי. בעוד שבתקופה לה היא עושה מחווה, נשיקה בין בנים או בין בנות הייתה מעוררת סערה, כעת נדמה שיש על המסך יותר זוגות חד או דו מיניים מאשר סטרייטים. ללא ספק התקדמנו מאז.

זו סדרה כובשת, במיוחד בראייה וחוויה של מי שהיה מתבגר בשנות ה-80. המשחק של החבר'ה הצעירים מצוין, ובראשם התיכוניסט הביישן ושותפתו היפיפיה וחסרת העכבות. גם דמויות המשנה, צעירים ומבוגרים, מצויינות. וכדי להתאים גם לקהל ההורים, את האמא, שהסדרה עוסקת גם בה, משחקת סקאלי המיתולוגית מ-xfiles, שהזמן עשה לה רק טוב (עד כדי כך שלא זיהיתי).  

אז אם עיסוק חסר בושה במין לא מרתיע אתכם, יש לכם נוסטלגיה לשנות ה-80, וחיבה לעולם הנוער ובית ספר, ההנאה מובטחת משתי העונות (ובשנה הבאה שלישית). אפילו אשתי שלא הבינה בהתחלה למה אני מראה לה את זה, נשבתה בקסם (לא ברור אם זה שהיא מורה בתיכון עזר או הקשה). אפשר לראות את הסדרה עם התיכוניסטים הפרטיים שלכם, רק רצוי לעשות להם תרגום בגוף הסרט על מאפייני שנות ה-80.  

ציון: 10.

3. בקטגוריית "פוליטיקה, אי אפשר איתה, ואי אפשר בלעדיה", קבלו את "הממשלה" (Borgen, נטפליקס).

כאילו מגיפה זה לא מספיק, הארץ גועשת ורועשת במחאה על שחיתות, ניתוק, וניהול פוליטי של מגה-משבר בריאותי. תכף גם אולי הולכים לעוד מערכת בחירות מיותרת שמן הסתם תגיע לשיאים חדשים של שפל. כן, כמו זו שהסתיימה לא מזמן בארה"ב, כשהנשיא המפסיד לא מוכן להודות בתוצאות. אפילו פרנק אנדרווד מ"בית הקלפים" לא היה מאמין לאיזה שיאי שיגעון וחוסר מוסריות אפשר להגיע. אבל הי, מדובר בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – גם בשיאים שליליים… 

רוצים לראות איך אפשר אחרת? אז לפני ג'סינדה ארדרן המקסימה בניו זילנד, הסדרה הדנית "הממשלה" הראתה לנו איך נשים עושות את זה הרבה יותר טוב. בשלושת עונותיה, ראשת הממשלה בירג'יט ניבורג מראה לנו איך פוליטיקה, שגם בסקנדינביה היא עניין שנע בין מסריח למגעיל, יכולה להיות נסבלת יותר, שעקרונות זו לא מילה גסה, שלבחור באמת ובחיובי יכול להביא תוצאות. ברור שלא הכל מושלם אצלה ושם, ויש גם ויתורים והפסדים בדרך, ויש את "דנמרק היום" שלא עושה לה חיים קלים (תחשבו מה היה קורה ב"ישראל היום" אם בנט/לפיד/ליברמן היו היום ראשי ממשלה), אבל כן, אפשר אחרת. מה שהיא מראה שכנראה אי אפשר, זה שלראש מדינה תהיה משפחה נורמלית, או בכלל. ואל תגידו לי שבלפור או הבית הלבן מראים אחרת… מה שעוד מעניין, זה שהסדרה לא רחוקה מהמציאות בדמנרק, שמונהגת על ידי אשה.

שורה תחתונה: דרמה מעולה, מרתקת ואינטילגנטית על פוליטיקה ותקשורת ועם העצמה נשית מבורכת. אתם מוזמנים להנות מראשת המדינה הזו, ולהתבאס שאצלנו זה כל כך רחוק מלהיות ככה.

ציון: 10.

רוצים עוד המלצות או לקרוא יותר בהרחבה? כנסו לחגיגת פסטיבל קורונה בעמוד הפייסבוק שלי, הכניסה חינם גם ללא חברים 

https://www.facebook.com/amiram.burg
שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן