יש מה לראות מאת עמי בורג

מתוך הפוסטים 'פסטיבל קורונה' של עמי בורג תושב בשכונה: המלצות צפייה ובינג' לימי הקורונה

כשפרצו הקורונה והסגר הראשון לחיינו, התחלתי בדף הפייסבוק שלי את פסטיבל קורונה – המלצות על כל הסרטים והסדרות (הרבים), שאני ובני ביתי רואים במהלך התקופה המסוגרת הזו.

זה התחיל בגלל חברים שמכירים את הרקע שלי וביקשו המלצות צפייה כשפתאום הם התוודעו למושג זמן פנוי, וגם מרצון להכיר קלאסיקות לילדים שלי בני ה-12 ו-13. 

בסוף הסגר הראשון חשבתי שיבוא הפסטיבל על סיומו. אפילו הייתה סדרת נעילה. הייתי תמים. מרוב סרטים, סדרות ואסקפיזם, שכחתי איפה אנחנו חיים.  

מאז המשיכה הקורונה והמשיך גם הפסטיבל, היה סגר שני, לא למדנו כלום מהראשון, וכמו שאנחנו יוצאים מהשני, כנראה שהשלישי רק עניין של זמן (יצא במקרה שם של סדרה…).

אז כהכנה לעתיד לבוא, קבלו 5 המלצות צפייה לסגר הבא, ובעצם גם לעכשיו, כי ממילא בינתיים אין לאן לצאת:

1. בקטגורית "יכול להיות הרבה יותר גרוע", קבלו את "התפשטות" (Contagion, נטפליקס).  

סרט אסונות על מגיפה עולמית – יכול להיות מתאים מזה לפסטיבל קורונה?

זו דרמת מתח בבימויו של סטיבן סודרברג המוכשר, ואכן, יש הרבה דימיון למציאות – העטלפים והסינים אשמים גם שם. למה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע? כי שם נדבקים ומתים הרבה יותר מהר, ובכמויות, שאפילו לא מספיקים לעשות סגר ולקטוע שרשראות הדבקה. ושם יש התפרעויות, לא סתם חתונות ולוויות חרדיות המוניות, או משתזפות ללא מסיכה עליונה…

צריך גם להעריך סרט שעל ההתחלה שלו הורג את גווינת' פלטרו. אבל לא לדאוג, כשאתה סודרברג, כל הוליווד רק מחכה לטלפון ממך, אז על המסך יש מספיק פרצופים מוכרים אחרים.

הסרט יכול היה להיות קצת יותר סוחף ומהודק. אבל עדיין, מדובר בדרמה טובה. מה שכן, היא קצת גובלת במדע בידיוני או פנטזיה, כי בואו, מתעסקים שם רק במגיפה, אין שם שום משבר פוליטי נלווה, דגלים שחורים, שולמנים כועסים, גירעון ואבטלה שוברי שיאים, שבר חברתי, או קמפיין בחירות שבור ביוב נקי יותר ממנו. כל מה שיש זה רק מלא אנשים מתים ופוליטיקה של מומחי בריאות או בין מדינות. בעצם… לעומת הסרט שאנחנו חיים בו עכשיו, התפשטות סתם סרט משעמם ולא ריאליסטי… 

ציון: 8.

2. בקטגורית "יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע", קבלו את "המאה" (The 100, רוב העונות בנטפליקס).

חשבתם שהמגיפה נוראה? ב"המאה", כדור הארץ כבר עבר אפוקליפסה. גרעינית, לא וירוסית. מי ששרד נמצא בתחנת חלל שסובבת את הכדור, וקרויה באופן תנ"כי התיבה. תקלה בתיבה מאלצת את מנהיגיה לשלוח לכדור הארץ משלחת של 100 בני עד 18, לבדוק אם ניתן לחזור לחיות בו. רגע אחרי שהחבורה לוקחת נשימה ראשונה ומגלה שלא מתים מזה, הטבע האנושי מתפרץ במיטבו: ריבים ומאבקי כוחות על שליטה, דרך, כללי התנהגות, מוסר, אג'נדות נסתרות, וכל זה כשבקושי עבר פרק וחצי. בנוסף, מסתבר שבני אנוש איכשהו שרדו על הכדור, בצורת לוחמים פרימיטיביים עם שפה לא ברורה, מחולקים ל-12 שבטים, והם לא ממש מתלהבים מהאורחים החדשים בשכונה. כיוון שיש 7 עונות ו-100 פרקים, הסיפור הולך ומתרחב, אתגרים ודמויות ועולמות חדשים מתווספים, עד לבלגן קוסמי שלם בעונות האחרונות, ותקבלו מצטיין רקטור אם תצליחו לעקוב אחרי מה שקורה בהן.

למה הרבה הרבה יותר גרוע? כי המד"ב/פנטזיה הם רק מעטפת למיקרוקוסמוס של החברה האנושית, על כל הטוב והמאוד רע שיש בה. יש לנו כאן את כל קשת ההתנהגויות והדילמות שאפשר לדמיין: טובה אישית מול טובת הכלל; טוב מול רע; מהם בעצם טוב ורע; האם להקריב מעטים עבור הרבים; האם הכל צריך להיות שחור או לבן או שיש מקום גם לאפור; האם לפעול למען הקהילה שלך על חשבון קהילה אחרת; נאמנויות, בגידות, אהבות, משיחיות, כתות, מנהיגות, כריזמה, טוטליטריות, פשיזם. הכל נטוע ופורץ מנסיבות קיצוניות. מישהו אמר קורונה?

הסדרה מלאה במיתות, לחימה, מחלוקות, טוטליטריות ואכזריות, שבאופן מדהים מוצדקים שוב ושוב – על ידי כל דמות מנהיגה כריזמטית, נשית או גברית – בניסיון לפעול למען טובת האחרים והכלל. ויש הרבה כלל שנוהה אחר שטיפת המוח המדממת הזו, בלי לעצור ולחשוב שאולי אפשר וצריך אחרת. מישהו עוד פעם אמר קורונה?

ראיתי את הסדרה, למרות כל התיאור לעיל, עם הילדים. הם היו מרותקים. העובדה שכל הדמויות המובילות היו הצעירים, כנראה עזרה להם להתחבר. הסדרה ריתקה גם אותי, למרות מחוזות הפנטזיה והמופרכות שהגיעה אליהם, לא מעט בזכות ההנאה מלצפות בזה עם הילדים.  

ציון: 10

3. בקטגוריה הפרדוקסלית "כמה אפשר להיות מול המסך?", קבלו את גמביט המלכה (נטפליקס).  

גמביט המלכה היא אחת המיני סדרות הכי פופולריות בעולם כרגע, ובצדק. זה גם כינוי לפתיחה אגרסיבית בשחמט, שמאוד מאפיינת את גיבורת הסדרה, שחמטאית גאונה ואגרסיבית. ושחמט מעולם לא היה מרתק וסקסי יותר, אחרי צפייה בסדרה הזו.  

על מה הרעש? בת' היא ילדה יתומה בת 9, בת לאמא גאונה ומתוסבכת ונהרגה בתאונה, וכצפוי, מתגלה כעילוי מתוסבך בעצמה, ובפרט בשחמט, אותו היא לומדת משרת בית היתומים בו היא שוהה. אחרי כמה שנים קשוחות, היא מאומצת על ידי זוג שיחסיו לא משובחים. הבעל המנוכר נעלם מהר מהתמונה, והאם השתיינית טובת הלב זורמת עם האובססיה של המתבגרת למשחק, ויחד הן מתקדמות מטורניר לטורניר, מהממות את הממלכה הגברית הסקסיסטית אליה התפרצו בלי רשות, בשנות ה-60 הלא מתקדמות במרכז ארה"ב.

זו לא  סדרה על שחמט, כי יסלחו לי המבינים, אבל כמה כבר אפשר לראות את הכלים האלה נעים על הלוח בואריאציות שונות ולא להירדם? אז יש פה גם סיפור על נערה שמנפצת תקרות זכוכית וגבולות, שמתמודדת עם סיפור חיים קשה, מצב נפשי לא ברור ונטייה להרס עצמי. וזה סיפור גם על תחרותיות חוצת גבולות, לא רק בין כשרונות מלאי אגו ושחצנות, אלא גם בהקשר המלחמה הקרה שהייתה בשיאה, וקריאת התיגר האמריקאית על ההגמוניה הסובייטית בתחום. מה עוד יש? יחסי הורים ילדים, אובדן, חברות, אהבה.

הכל מבוצע בצורה ממש מוצלחת, מרגשת, סוחפת. הליהוק מעולה, בהובלת הדוגמנית-שחקנית בעלת המראה המאוד מיוחד והולם לדמות. שחקני המשנה מצויינים, והשחזור התקופתי נהדר.

זו מיני סדרה שמבוססת על ספר משנת 83, והדבר היחיד שקצת קצת פוגם בהנאה, הוא שזה לא סיפור אמיתי, כי בד"כ סיפורים מהסוג הזה הם אמיתיים, וזה מה שגם נותן להם את הערך המוסף. אמנם המשחקים בסרט מבוססים על משחקים מהמציאות, והדמות שלה מבוססת על כמה רבי אומן, כמו בובי פישר, גאון שחמט אמריקאי משנות ה-60 שהראה לסובייטים מה זה, והתובנות של ילד הפלא גארי קספרוב הנחו את היוצרים. אבל זה לא ממש מרגש את מי שלא מבין בשחמט, וזה לא מפצה, כי יש משמעות אחרת להעצמה הנשית, לו הייתה אמיתית. לאשה שמתפרצת לטריטוריה הנורא גברית/קומוניסטית/סקסיסטית הזו, כובשת אותה בסערה, הופכת מושא להערצה, משנה את כללי ההשתתפות במשחק.

רק כדי לקבל פרופורציות על האספקט הזה, הנה כמה עובדות לא מחמיאות על נשים ושחמט:

המילה "גברים" הוסרה מהטייטל "אליפות העולם בשחמט" רק בשנת 1986, בלחץ של מתמודדת, שעד היום היא היחידה שהגיע לטורניר האליפות.

יש בעולם רק 37 רב אומן נשים, ובערך 1900 גברים.

ב-2018, רק 14% מהחברים בפדרציית השחמט האמריקאית היו נשים.

הפרס לגברים בטורנירים, מגיע גם לפי 10 משל הנשים.

ואולי הכי מייצג, כמה בנות יש בחוג שחמט של הבן שלכם?

אז אולי היום מסתובבות להן בינינו כמה בת' כאלה, אבל לא ממש בשנות ה-60, תקופת הסדרה, שאותם מייצגת אמירתו האומללה של בובי פישר "הן לא חכמות כל כך"… ולכן הסיפור, מהנה ככל שיהיה, קצת צורם עמוק בפנים. קצת מרגיש כמו הונאה או מניפולציה על הצופה, שלא מדובר בסיפור אמיתי, כשצופים בסוג תוכן שבו אתה הכי מצפה שזה יהיה, שהורגלת שזה כך, ושאתה יודע מידע כללי, שמי שבעיקר הצטיין בתחום, הם גברים רוסים ומחשבי על (שמאוד יכול להיות שתוכנתו על ידי גברים רוסים…).

שורה תחתונה: בכל זאת נהנתי מאוד, והציון 9, רק כי זה לא סיפור אמיתי.

רוצים עוד המלצות או לקרוא יותר בהרחבה? קודם כל בגליון הבא נפרסם המלצות חדשות כמובן, אבל בינתיים אתם בהחלט מוזמנים להכנסלחגיגית פסטיבל קורונה בעמוד הפייסבוק שלי. הכניסה חינם גם ללא חברים

https://www.facebook.com/amiram.burg

כמה מילים על הרקע שלי: סרטים וסדרות זורמים לי בדם מילדות. הייתי בעבר סמנכ"ל רכש והפצת סרטים בבתי קולנוע לב ובגלובוס גרופ ז"ל, ו-11 שנים סמנכ"ל תוכן בג'יני, סטרטאפ זוכה פרס האמי שיצר מנוע המלצות חדשני ומותאם אישית לסרטים וסדרות.

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן