סולידריות וערבות הדדית. למה רק בימי משבר?

משבר נגיף הקורונה, איננו האיום הראשון שידעה החברה הישראלית, ספגנו מלחמות, מבצעים, תקופות קשות ועכשיו גם נגיף לשם הגיוון – ונראה כי בכל התקופות החשוכות האלה, קיימת תופעה חברתית רווחת – הדאגה לאחר והערבות ההדדית התבטאו ביתר שאת ובאופן חוצה מגזרים.

מאת: ליאת גרינפלד

חיי השגרה בעידן המודרני הם חיי ריצה והספקים – חיים עמוסים ביעדים, ריגושים, כל הזמן מחפשים את הדבר הבא ולמי יש יותר גדול. החברה ההשגית, השפע בכל תחום והרצון להיות הכי מעודכן, הכי טוב – מקדשים את האינדיבידואל על השגיו ולאן שהגיע.

ואז מגיע משבר ואיתו, נפתחים הלבבות וגילויי סולדריות וערבות ההדית ניכרים בכל מקום.

גם בשכונה שלנו זכינו לראות זאת – ירידי מכירות מזון לטובת העזרה לחקלאים, שכנים המתעניינים ואף "מאמצים" שכן קשיש ערירי, ראינו מחוות קטנות וספונטניות, כמו לוותר לאיש מבוגר על התור בסופרפארם, או "לעשות סופר" לאוכלוסייה המבוגרת שנמנעה לצאת מביתה.

התחושה של אויב משותף, גיבשה את החברה והוציאה ממנה מעשים טובים ופתיחות יוצאת דופן. 

פתאם אנו מבינים שיש משהו חיצוני המאיים על החברה והאיום שלו מפחיד מאד, הרבה יותר מכל הקונפליקטים הפנימיים בחברה הישראלית 

נגיף הקורונה נחשב לאויב משותף, כולנו חשופים, הוא לא בוחל באף מגזר, ומאיים על כולם, וככזה, הוא גרם לנו לעצור לרגע את המירוץ האישי ולהתסכל קצת מסביב, הוא הוציא מאיתנו את הקצת שאפשר לעשות טובת האחר ולא רק לביתנו.

גילויי הסולידריות והערבות ההדדית בימי משבר, מחממים את הלב ומרגשים מאד, קל לנו להתחבר אליהם, הם משב רוח רענן בימים הקשים ומראים לנו את ה"ישראלי היפה" על כל גווניו.

ואז חולף המשבר, והחברה חוזרת להיות ברברית.

ראינו זאת בעבר הלא רחוק – שנת 2014 היתה שנה קשה – מציאות בטחונית יומיומית מאיימת, פיגועים, חטיפת שלושת הנערים, צוק איתן – כל אלה רבצו כעננה שחורה מעל כולנו. אזרחי המדינה כולה התגייסו למען החיילים, לטובת תושבי עוטף עזה והדרום, וגם האחד כלפי השני. מחוות יפות ומעשים טובים מילאו את דפי הרשתות החברתיות והיתה תחושה של אחדות בעם.

התקופה הקשה ההיא חלפה, ואיתה נמוגה הסולידריות. 

היא נשארה מנת חלקם של העמותות והארגונים הממוסדים העוסקים בנושא, פחות, הרבה פחות בקרב האזרחים – חזרנו (בהכללה כמובן) להיות פחות מנומסים, פחות אדיבים, פחות מתחשבים ומי אתה שתעיר לי על הקריוקי ב 2 בלילה ולמה מי מת…

אם רק נאמץ את דפוסי ההתנהגות שלנו בימי משבר, לימי שגרה, החברה הישראלית תיראה קצת אחרת, הקהילה הקרובה תיהיה נעימה יותר והחיים יהיו מלאים יותר כי כשאתה נותן, אתה מקבל פי כמה.

אולי נגיף הקורונה מזמן לנו הזדמנות לתיקון חברתי? 

אם רק נפגין קצת יותר ענווה, התחשבות, אם לפני מעשה נחשוב רגע, האם זה לא יפריע לאחר והאם ניתן לצמצם את הפגיעה, אם רק ניהיה יותר סובלניים ופחות קצרים, יש סיכוי שמשהו טוב יצא מהעטלף במרק.

ליאת גרינפלד הינה תושבת מרום נווה ויו"ר מאמאנט רמת-גן

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן