פסח: 5 מיתוסים על תזונה

מאת איריס ארציבולסים ללא הכרה במהלך החג – ומתקנים אח"כ בדיאטת כאסח?
שימו לב, אתם מזיקים לעצמכם.
5 מיתוסים שחשוב לנפץ, כדי שבחג הזה נאכל בתבונה ולא נעלה במשקל

ברוח הזו, יש לחגוג השנה את חג הפסח – להצליח לעבור את החג בלי דיאטה, בלי תסביכים רגשיים-נפשיים סביב דימוי הגוף שלנו ובלי טעויות תזונתיות ודיאטות כאסח למיניהן, שפוגעות בבריאותנו.

איך עושים את זה? איך צולחים את פסח בלי להשמין ובלי להסתבך עם המשקל? בלי לבלוס – ואז להתחרט? בלי להתעסק באובססיביות בגוף שלנו ושל אחרות? התשובה פשוטה: כדאי לנפץ לרסיסים מספר מיתוסים, שמשעבדים אותנו. הגיע הזמן לנפץ (מיתוסים), לאמץ (תפיסות חדשות) ולצאת מעבדות – לחירות.
פסח הוא חג מרכזי, המסמל דברים רבים – וכרוך במורכבות גדולה. עם זאת, מעבר לכל המטענים (החיוביים והשליליים) שנושא אתו חג החירות, נראה כי "המטען התזונתי" – הוא ה"כבד" מכולם.
בוא האביב – המזמן מלתחה חשופה, מפגש משפחתי עם אנשים שלא ראינו זמן רב והתעסקות באוכל מביא אתו אפוא תמהיל נסיבות שמסכן את הבריאות שלנו ומסמל יותר מכל את השעבוד שלנו לתפיסות חברתיות מסרסות ופוגעניות. כדי לא להיקלע למלכודת חג הפסח, כמו בכל שנה; וכדי לפרוץ את מעגל השעבוד לרזון – יש לנפץ מספר מיתוסים ולבצע לא מעט שינויים תפיסתיים.
החג עצמו אינו משמין – אלא ההתנהלות שלנו.

5 מיתוסים של שעבוד
1. רזון = יופי: האמנם?
המיתוס הראשון שיש לנפץ השנה הוא המשוואה הקושרת בין יופי לרזון. ההתנהלות האמיצה בשבוע האופנה מהווה הישג נוסף, בתהליך מבורך שמתבסס ברחבי העולם המערבי ובישראל: שחרור פנימי מצו הרזון השדוף והבלתי בריא – הגובה מחיר קשה, בעיקר מנשים בכל הגילאים, מזה מספר עשורים. דווקא חג החירות מזמן שיא קיצוני של השעבוד שלנו לתכתיבי החברה הנוגעים לדימוי גוף ולשאיפה להגשים אידיאל יופי מעוות, בלתי מציאותי ובלתי בריא. דווקא פסח – יותר מכל החגים – הוא סמל לכל החוליים החברתיים, התפיסות המעוותות וההתנהלות הבלתי רצויה בענייני משקל, בריאות ותזונה. מעבר לכך: דווקא פסח הפך לגורם סיכון מרכזי – לביצוע של דיאטות מזיקות.
החדשות הטובות: חג הפסח, המסמל שיעבוד לרזון – יכול לחזור ל"תפקידו" המקורי ולסמל חירות. – אומרים לא למשוואה המקשרת בין יופי והצלחה לבין רזון
2. פסח הוא חג משמין: האמנם?
המיתוס השני הראוי לניפוץ הוא המיתוס הרואה בפסח מקור להשמנה ואויב לגזרתנו. ובכן: לאו – מוחלט! חג פסח הוא סתם "עוד ימים" של שגרה. החג עצמו אינו משמין – אלא ההתנהלות שלנו. לכן, אין כל צורך "להתכונן" לפסח.
יש להימנע מדיאטות הכנה; יש להימנע מצום לפני ארוחת ליל הסדר; יש להימנע מהתעסקות עם אוכל – ומומלץ להתייחס לימי החג – כאל ימי שגרה. ארוחת החג איננה (ולא אמורה להיות) שונה מארוחת ערב שבת שגרתית. אין צורך להסתבך עם התזונה בפסח, יש להבין שמלבד מגוון המנות בארוחת החג וההימנעות מחמץ – אין הבדלים נוספים בין ימי החג ליתר ימי השנה.
רבים מאתנו טועים כשאנו מתכוננים לארוחת ערב החג ובאים בכוונה "להימנע ולהתאפק"; או, לחילופין: "לתקוף – ולהתפרק" (מתכננים "בולמוס"). שתי גישות קיצוניות אלה אינן רצויות: הרעב שאנו מרגישים במהלך החג זהה לרעב ה"שגרתי" – ואת המסר הזה חשוב להפנים, לשנן ולזכור.
3. בארוחת החג "מגיע לי לטרוף": האמנם?
ה"אויבים" הגדולים של הגזרה בפסח אינם ארוחת החג הדשנה, המצות עתירות הקלוריות, הבשרים נוטפי השומן והממרחים המושחתים – אלא דווקא האויבים שנמצאים אצלנו בראש.
יש מי שמרגיש ש"מגיע לו" כי עבד קשה ו"הרעיב" את עצמו; אדם אחר אומר לעצמו "נכשלתי בדיאטה, הכול אבוד – אז אטרוף כל החג"; וטיפוס שלישי מבטיח לעצמו שאחרי החג (זה לא זמן לסבול…) – אפשר יהיה לחזור לשגרה.
שימו לב: לא משנה מהי המוטיבציה הפנימית המובילה לכך – ההתנהלות התזונתית במהלך החג חייבת להיות מאוזנת ובריאה. יש חשיבות רבה לעבודה פנימית, שינוי תפיסתי ומודעות.
4. חשוב להקפיד לספור קלוריות: האמנם?
במהלך ארוחות החג יש להימנע מעיסוק באוכל ובקלוריות – וגם לא לדבר על כך: בהקשר זה, חשוב לנפץ את המיתוס שאומר שכדי לא להשמין בפסח – יש לאכול במשורה. זו טעות! הכלל הוא שצריך להתנהל בתבונה ולא למנוע מעצמנו אוכל, רק מפני שהוא משמין; ובמקביל: לא לטעום מהכול – כי חייבים.
בנוסף, חשוב שלא "נדחוף בכוח" אוכל, כי לא נעים מהדודה או מתוך חשש שסבתא תיעלב. ניטיב לעשות אם נבין שלאף אחד אין זכות להתעסק בצלחת שלנו; ובאופן דומה: לנו אין זכות לבחון ולהעיר – לגבי ההתנהלות התזונתית של סובבינו.
בפסח הזה, ניתן לעצמנו את החירות להתנהל לפי רצוננו האמיתי ולהקשיב רק לקול הפנימי: הקיבה שלנו יודעת לאותת לנו מה טוב לה: היא תנחה אותנו מה טעים – ומתי די. אם נקשיב וניתן לקיבה מקום לביטוי – היא תספר לנו מה בדיוק טוב וטעים ומה כדאי לאכול; וגם – מתי להפסיק לאכול (רמז: רגע לפני ש"נתפוצץ").
5. אחרי פסח מתחילים דיאטה: האמנם?
הנטייה לדחות ל"אחרי החג" את כל המטלות מקבלת ביטוי גם בפסח, בהקשר לתזונה: השילוב בין רצון למהר ולרזות לקראת הקיץ לבין רצון (סותר…) לזלול וליהנות בחג – יוצר מעין "חוק טבע", לפיו אחרי החג נתחיל בדיאטת כאסח ונוריד את כל המשקל שצברנו.
זו טעות קריטית, העשויה לפגוע בבריאות: בחג עצמו לא עושים דיאטה וגם לא אחרי החג. כלל אין צורך לעשות דיאטה. צריך לאכול מה שנכון וטעים – בלי להשתולל. לא משחררים רסן ובולסים, תוך חרדה מהצפוי לבוא (אחרי החג יהיה אסור…) וגם לא מתייסרים וחווים הלקאה עצמית, בגלל שהעזנו. הסוד טמון בהתמקדות בהווה ואכילה עד שמגיעה תחושת שובע – בלי להתעסק בעתיד.
לסיכום: חג החירות המתקרב הוא הזדמנות מצוינת לצאת מעבדות התפיסות החברתיות השגויות והמסרסות – אל חירות הבריאות והתבונה. לכן, הלילה הזה – כולנו אוכלים בתבונה, לא "מאביסים" את עצמנו ולא נאלצים להתחיל דיאטת כאסח ב"יום שאחרי".
כמובן שאי אפשר ללא מתכונים קלילים, מכיוון שאנחנו עמוסים במתכונים לחג, מה קורה עם השאריות לאחר החג. אז הינה מתכון לאחר החג עם טעם של חג. את המתכון אפשר לשדרג, בכמה דרכים, כך שאפשר ליצור שלל וריאציות.

פשטידת מצה בקלי קלות
עם בטטה ותרד
בחר/י תבנית
4מצות בינוניות
2בטטות בינוניות
1/3שקית עלי תרד
3ביצים L
3/4 מיכל או 200מ"ל שמנת להקצפה 38%
1/2כפית מלח דק
1/4כפית פלפל שחור גרוס
1גבעול טימין טרי
תרסיס שמן זית
אופן הכנה
מתיזים תרסיס שמן בתחתית ובדפנות התבנית. הפעולה הזאת חשובה כדי לייצר סוג של טיגון למצה התחתונה ששומרת שהמאפה לא ידבק לתחתית.
קולפים וחוצים את הבטטות לפרוסות בעובי 1/2 ס”מ ואותן חותכים לחצי.
בקערה בינונית טורפים ביצים, שמנת מתוקה ומעט מלח ופלפל (בערך 1/2 כפית מלח ו-1/4 כפית פלפל). אגב, אם יש לכם אגוז מוסקט בבית תגרדו קצת לתוך הבלילה.
ו… זהו! עכשיו מרכיבים בשנייה. מרטיבים את המצה במים משני הצדדים ומניחים בתחתית התבנית. אם היא גדולה יותר פשוט שוברים לגודל שמתאים.
שמים שכבה נדיבה של בטטות ומעליה שכבת תרד ושוב חוזרים על המצה הרטובה, הבטטה והתרד. מסיימים למעלה עם שכבת בטטות ומתיזים מעט תרסיס שמן כדי שהבטטות יצרבו היטב.
שכבות של מצה, תרד ובטטות, קצת שימון מלמעלה וישר לתנור.
שופכים מעל את בלילת הביצים והשמנת, ממליחים, מפלפלים ומפזרים עלי תימין בנדיבות (מפרידים תחילה את העלים מהגבעול).
אופים בתנור שחומם מראש ל-170 מעלות במשך 35 דקות ואז מעלים ל-190 ואופים עד שהבטטות זהובות. חשוב בהתחלה לאפות על טמפרטורת נמוכה כדי שהמצות והבטטות יתרככו כמו שצריך. אם תאפו בטמפרטורה גבוהה החלק העליון יישרף מהר בזמן שהאמצע לא יהיה מוכן.
הערות
אפשר לוותר על התרד למי שלא אוהב או שאין לכם בבית ואפשר גם להמיר בפרוסות חצילים קלויים או עלי בזיליקום
רוצים לשדרג? מוסיפים גבינת פטה מפוררת או צנוברים קלויים ואפילו גבינה צהובה מגורדת דק תעבוד נפלא
לגרסת פרווה אפשר להמיר לשמנת ריץ’ או חלב צמחי כמו חלב סויה/אורז/קוקוס וכ"ו
רוצים את הפשטידה בגרסת הלזניה? הכי פשוט! מוסיפים באמצע שכבות של רוטב עגבניות ועלי בזיליקום.
בתיאבון

שווה להרשם

הרשמו עוד היום והכנסו למועדון הצרכנות שלנו

עשרות הנחות במרום נווה

דילוג לתוכן