עדן, ספרי לנו בכמה מילים עליך ואיך הגעת בכלל לכדורסל נשים.
אני עדן רוטברג, בת 23 ו-15 שנה משחקת כדורסל מגיל 7. באתי להתנסות בחוג וכמה שזה נשמע קלישאתי התאהבתי במשחק והבנתי שאני רוצה להמשיך עם זה כמקצוענית. תכל'ס הייתי גם טובה בזה והתקדמתי הלאה. משפחתי תמכה בי לאורך כל הדרך, והגיעה לכל המשחקים, גם המרוחקים ביותר. מאחר וגדלתי בזכרון יעקב, כל תקופת הנוער שלי הייתי בעמק יזרעאל שם למדתי והתפתחתי לכדי כדורסלנית מקצוענית. יש לציין כי אגודת הכדורסל שם הייתה והינה מאד מקצועית ויצאו משם כדורסלניות ידועות רבות כמו שירה בן ברק ואופיר לביא.
ספרי לנו על העונה האחרונה ועל הפלייאוף. איך הכל התחבר אצלכן כקבוצה העונה עד כדי זכייה בדאבל
לפני הפלייאוף היתה ירידה והפסדנו ארבעה משחקים ברצף נגד קבוצות מרכז טבלה. ייאמר לזכות נועה ויוני עוזרי המאמן ורועי המאמן, שהכינו אותנו מנטלית למשחקי הגביע ופתאום הכל התחבר ממשחק למשחק.
נועה: כשהגענו לסיבוב השלישי והיינו צריכים לנצח ארבעה משחקים מתוך שישה, הפסדנו לקבוצות הכי לא מתאימות שנפסיד להן, והיתה אווירה לא טובה. כשבנוסף, נטישה הידמן, אחת השחקניות החזקות שלנו נפצעה ונאלצה לסיים את העונה, מה שהשפיע מאד על שאר השחקניות. לכן החלטנו לקחת את הקבוצה בידיים ולעבוד בעיקר על הפן המנטלי ולמצוא את הדרך להתרומם מהמקום הזה, וזה עבד.
עדן: החלק המנטלי מאד חשוב, וחסרונה של נטישה על המגרש הורגש. העבודה על הפן המנטלי והגעתה של מחליפה ראוייה (קי ווסט) היו סוג של השגחה אלוהית שהרימה אותנו חזרה במהרה.
נועה: התברגנו לפלייאוף במאזן שלילי, והעובדה שהשחקניות כולן, ללא יוצאת מן הכלל, בהנהגת הקפטנית שלנו טל לב, נתנו באמת את הלב לקבוצה בהמשך הדרך, ביחד עם העבודה המנטלית שעשינו כולנו יחד, היתה הצלחה בסיכומו של עניין.
עדן, כקפטנית נבחרת ישראל גם, הנבחרת עוברת לאחרונה סוג של הצערה. איך את רואה אותה בשנים הבאות?
קודם כל, אנחנו באמת מאד צעירות. אני ממרום גילי (23) בין הבוגרות יותר ואם נשים את הדברים על השולחן, אני מעריכה שייקח זמן להתגבש. יש פערי גיל די גדולים, ואנחנו נרוץ, מה שנקרא, למרחקים ארוכים ואני מאמינה שנגיע לאליפות אירופה תוך כמה שנים.
חתמת בליאז' הבלגית לעונה הבאה. ספרי לנו על כך.
החלום שלי תמיד היה לשחק באירופה. אחרי ההישג המדהים שהגענו אליו השנה החלטתי להגשים את החלום. הליגה בארץ יחסית לאירופה פחות נחשבת וקשה מאד לצאת מפה. היו לי כמה הצעות והרגשתי באינסטיקטים שלי שליאז' תהיה נקודת פתיחה מצויינת עבורי, ויש כמובן גם את משחקי היורוקאפ שליאז' לוקחת בהם חלק השנה.
מה תאמרי לבנות צעירות שחושבות להתחיל לשחק כדורסל?
אני חושבת קודם כל שייהנו מהמשחק ולא יחשבו קדימה יותר מדי. שכל אחת תהיה מי שהיא ותהיה שלמה עם מה שהיא עושה.
נועה: "do what you love & love what you do"
נועה, את כדורסלנית מקצוענית בעברך, כיום עוזרת המאמן ומשמשת ביום יום גם כאשת חינוך ומורה בתיכון בליך ברמת-גן. נשמח לשמוע ממך אחרי שעדן עוזבת לליאז', מה תכניות הקבוצה לעתיד
יש לקבוצה תוכנית חומש. הקמנו בשנים האחרונות בסיס של נערות שיובילו את הקבוצה בשנים הבאות. הבעיה של רמת חן בשנים האחרונות היא שהרבה מאד שחקניות סיימו את עונה וקיבלו הצעות אחרות ועזבו, בעיקר בשל היותן ברובן יותר שחקניות ישראליות ופחות זרות. יצא כך שבשנים האחרונות המאמנים שהגיעו לרמת חן, לרבות רועי, וגם אנחנו, רצינו תמיד סגל שרובו יהיה שחקניות ישראליות ופחות זרות כפי שקורה בשאר הקבוצות, כך שכולן מקבלות אצלנו במה, וכשמגיעה פתאום פריצה של שחקנית שמביאה את שובר השיוויון, כמו עדן למשל, שהפכה לשחקנית בלתי ניתנת לעצירה ואי אפשר בלעדיה, היא עוזבת לטובת קריירה בחו"ל. אנו כמובן גאים בה ושמחים על התקדמותה, כשבמקביל המשימה שלנו היא להמשיך להחזיק את המערכת אחריה ולגדל את הדור הבא.
נועה, בראייה של אשת חינוך בבית הספר 'בליך'. מה בית הספר עושה לקידום ספורט הנשים?
יש לנו נבחרות בכל המקצועות: שחייה, פינג פונג, כדורגל, כדורסל… ב'בליך' החינוך הגופני מאד חשוב, המתקנים מעולים ואנו משקיעים המון בשיעורי הספורט. אנו משתתפים בכל התחרויות האפשריות בענפים רבים ואפילו לאחרונה הבאנו את לימור מזרחי כוכבת נבחרת ישראל בעבר, שתסייע לנו להחזיר עטרה ליושנה לקבוצת הכדורסל בנות של 'בליך'.
לסיום, נועה, נודע לנו שאת פורשת מתפקיד עוזרת המאמן אחרי הדאבל. מדוע?
בכדורסל נשים יש בסך הכל משהו מאד יפה. כדורסל שבא מהראש ויש בו הרבה חוכמה ופחות כוח, ואני שמחה שנפל בחלקי ליהנות מזה באופן פעיל במשך שנים. באופן כללי, אני חושבת שאני טובה בלהיות עוזרת מאמן, כל האינטרקציה עם השחקניות הרבה יותר נוחה לי כעוזרת מאמנת ואני חושבת שאני מעולה בזה, עם כל הצניעות. עם זאת, צריך גם לנוח קצת. 25 שנה אני בענף וקצת עייפתי. בסך הכל לפרוש אחרי דאבל כמו שהבאנו העונה, זה מה שנקרא לפרוש בשיא.
עדן: פגשתי לראשונה את נועה בקבוצת הנערות כששיחקתי מול רמת חן. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שיום אחד אני חייבת שהיא תהיה המאמנת שלי. ההתנהלות שלה על הקווים, הבטחון שהיא שידרה לשחקניות שלה, הכל נראה לי מושלם, והעובדה ששיחקתי תחתיה העונה מבחינתי זו סגירת מעגל.
נועה: רועי, המאמן, אמר לי לא פעם שמעולם לא עבד ככה עם עוזר מאמן שאיתגר אותו כל כך כמו העונה, ואני מרגישה בהחלט שתרמתי גם לדרייב שלו וגם לדרייב של השחקניות החל מטל לב, דרך עדן ועד אחרונת שחקניות הספסל, להרים את הקבוצה אחרי הירידה ביכולת, להגיע לפלייאוף ולקחת גם את הגביע וגם את האליפות.
