על ההליך הפלילי

מאת עורך דין יצחק קינן
המשפט הפלילי הוא ענף מתחום המשפט, שבמסגרתו המדינה מפרטת, באמצעות חקיקה, התנהגויות שליליות מסוימות שמבחינת המדינה אינן מקובלות, וקובעת כי מי שהתנהג באופן שלילי כמפורט בחוק, עשוי לעמוד לדין ולהיענש בהתאם לעונשים הקבועים בחוק.
המשפט הפלילי מתאפיין  בכך שאכיפתו מוטלת קודם כל על המדינה, באמצעות תובעים מטעמה, וככלל הוא מתנהל בין המדינה לבין הפרט .
ברוב המקרים הליך פלילי מתחיל עם הגשת תלונה במשטרה. בעקבות התלונה יתכן שתבוצע חקירה. עם סיום החקירה, חומר החקירה מועבר לפרקליט או לתובע משטרתי . הפרקליטות מטפלת בכ-10% מהתיקים הפליליים במדינת ישראל, העוסקים בעבירות החמורות שבספר החוקים. יתר התיקים מטופלים בעיקר ע"י חטיבת התביעות במשטרת ישראל וגופי תביעה אחרים. התביעה יכולה להחליט שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה או להעמיד אדם לדין, משום שלא נמצאו ראיות מספיקות או שאין אשמה. המתלונן רשאי להגיש ערר על החלטת התביעה.
היה והתביעה החליטה שיש מקום בנסיבות להעמיד אדם לדין, היא תגיש כתב אישום ותנהל את ההליך הפלילי. בכתב האישום מפורטות עובדות, שלטענת התובע מגבשות עבירה שביצע הנאשם. במסגרת ההליך הפלילי התביעה מנסה להוכיח את העובדות הנטענות בכתב האישום, וזאת באמצעות הגשת ראיות לבית המשפט. מיד לאחר הגשת כתב האישום, הנאשם רשאי לעיין בכל חומר החקירה בתיק, לרבות העדויות שנמסרו במשטרה.  
טרם תחילת ההוכחות הנאשם מוסר את תשובתו לאישום, ומבהיר במה הוא מודה ובמה לא. התביעה צריכה להביא ראיות אך ורק לגבי העובדות בהן הנאשם לא הודה. כתב האישום שהתביעה מגישה כולל  רשימת עדים, חלקם מהותיים וחלקם "טכניים". התביעה בוחרת באיזה סדר יעידו העדים.  הדיון במשפט מתחיל ב"פרשת התביעה", במסגרתה מעידים עדי התביעה. עדות של כל עד תביעה מתחילה ב"חקירה ראשית", שבמסגרתה התובע שואל את העד שאלות "פתוחות" (כמו "תאר לי את…."  "מה קרה ביום…"). במסגרת החקירה, התובע יכול לרענן את זיכרונו של העד, להכווין אותו ואם במהלך עדותו העד סותר את עדותו במשטרה, התובע גם יכול לבקש מבית המשפט להכריז עליו כ"עד עוין" ולבקש מבית המשפט לקבל כראיה את עדותו במשטרה במקום את עדותו בבית המשפט.
לאחר תום החקירה הראשית ע"י התובע, העד נחקר חקירה נגדית ע"י הסניגור. ככלל, בחקירה הנגדית הסניגור אינו מוגבל בשאלותיו, שרובן הן "סגורות" (כן או לא), ומיועדות להביא את העד לנקודה מסוימת שנוחה לנאשם, כמו ערעור מהימנותו והמחשת סתירות בגרסתו. בתום החקירה הנגדית, התובע רשאי לחקור את העד חקירה חוזרת. אחרי שכל עדי התביעה העידו, מכריז התובע "אלו עדיי", ובכך מסתיימת "פרשת התביעה". אז מתחילה "פרשת ההגנה", שבמסגרתה העדים הם אלו שההגנה מזמנת, ולכן הסניגור הוא שחוקר אותם בחקירה ראשית, ואילו התובע חוקר אותם בחקירה נגדית. להבדיל מהתביעה, ההגנה אינה חייבת להודיע מי יעיד מטעמה. הנאשם אינו חייב להעיד, אך אם יבחר להעיד, הוא יהיה  עד ההגנה הראשון. עם תום שמיעת עדי ההגנה, מגיע שלב הסיכומים, שבמסגרתו כל צד מפרט את  התזה העובדתית והמשפטית שלו בפני בית המשפט. התביעה מסכמת ראשונה, כאשר בסיכומיה, היא חייבת לשכנע את בית המשפט "מעבר לכל ספק סביר", שהעובדות שנטענו בכתב האישום הוכחו. מדובר באמת מידה  ייחודית למשפט הפלילי, אשר מחמירה יותר מאמת המידה הנהוגה במשפט אזרחי של "מאזן ההסתברויות", שם מספיק שבית המשפט ישתכנע כי גרסת צד אחד בדיון האזרחי מסתברת יותר מזו של הצד השני.
לאחר סיכומי התביעה, מגיעים סיכומי ההגנה. להבדיל מהתביעה, הסניגור אינו חייב להוכיח דבר. הוא רק צריך לשכנע שקיים ספק סביר לגבי העובדות שהתביעה טוענת שהוכחו, או לחילופין לשכנע שקיים ספק סביר בכך שהעובדות שהוכחו מגבשות עבירה. מקובל גם שסיכומי ההגנה כוללים גם טענות משפטיות כמו הגנה מן הצדק, אכיפה בררנית, טענות לגבי מחדלי חקירה, טענות בנוגע להתנהלות בלתי הוגנת מצד רשויות האכיפה, טענות לגבי קבילות ראיות וכו'.
בתום הסיכומים, על בית המשפט לתת הכרעת דין. אם הכרעת הדין מזכה את הנאשם, ההליך הפלילי הסתיים. אם הכרעת הדין מרשיעה את הנאשם, הנאשם משמיע טיעונים לעונש ואז בית המשפט נותן את גזר הדין. הכרעת הדין + גזר הדין נקראים "פסק דין". כל אחד מהצדדים להליך יכול להגיש ערעור על התוצאה הסופית של ההליך לערכאת הערעור.  
כ-85% מהנאשמים שההליך השיפוטי בעניינם הסתיים בשנת 2020 הורשעו באופן מלא או חלקי, וביחס ל-5% נוספים נקבע כי ביצעו את העבירה שיוחסה להם מבלי שהורשעו.
הכותב הינו עו"ד ותיק, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים, שניהם מאוניברסיטת תל אביב וסא"ל במיל.
כל האמור ברשימה זו הינו בעל אופי כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.